<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' יין נסך</h1>
<h2>דף כח.</h2>
[ע"ז ע"ד ע"א] אלו אסורין ואוסרין בכ"ש יין נסך וע"ז וכו' ובמתני' בתר הכי תני תקנתא יי"נ שנפל לבור כולו אב"ה רשב"ג [אומר] ימכר כולו לגוי חוץ מדמי יי"נ שבו, ומסיק יי"נ גמור שנתערב ביין אין לו תקנה, חבית בחבית אפי' מיי"נ גמור ימכר חוץ מדמי אותה חבית, סתם יינם אפי' יין ביין ימכר חוץ מדמי אסור שבו. ואיכא למימר מכ"ש בשאר אה"נ כערלה כלאי כרם ובשר בחלב שאין אוסרים במשהו שתערובותיהן מותר למכור חוץ מדמי האסור שבהן. ואיכא נמי תקנתא אחרינא בע"ז ויי"נ למכור התערובת ויוליך דמי הנאת האסור ליה"מ [ע"ז מ"ט ע"א] ואיכא מרבותא דאמרי התקנה למכור ולהשליך מעות ליה"מ לא מהני רק בשביעי' ובע"ז שתופסת דמיה ולא בשאר אה"נ. לכך בע"ז ויי"נ אי מוכר כל חבית וחבית לבד או רצה לעשות מכל א' וא' משקה לפועליו גוים, נוטל דמי חבית א' ומשליך ליה"מ או למקום שא"א שימצאה אדם ואם לא ירצה בתקנה זו צריך למכור הכל ביחד לגוי ונוטל ממנו חוץ מדמי חבית יי"נ שבו, ותקנה זו מהני בכל אה"נ שנתערבו היכא דלית לן למיחש שגוי יחזיר וימכרנה לישראל דמדמינן להו לסיי"נ דאסורו חמיר ובמשהו ומשום האי תקנתא משני בסוגין האי תנא תרתי אית לי' דבר שבמנין ואה"נ... וי"א הא דאמר דלא קתני חתיכת נבלה וחמץ בפסח במשהו משום דלא שייך בהו למימר דלא בטלי כלל דנהי דתערובותיהן לענין אכילה ל"ב מיהו לענין הנאה ודאי בטלי ומותר למכרם וליטל כל הדמים, אבל הני דמתני' תערובותיהן נמי אב"ה ולא בטלי כלל, ולא חזי לן האי חלוקא, דאי חמץ בטל לענין הנאה לענין אכילה נמי (חסר).
